טיפול בהיצרות קרוטיס א-סימפטומטית מעל 70 אחוז
בחולים עם היצרות קרוטיס א-סימפטומטית מעל 70%, מומלץ טיפול תרופתי אגרסיבי כקו ראשון, וניתן לשקול ביצוע אנדארטרקטומיה קרוטידית (CEA) במטופלים נבחרים בעלי סיכון נמוך לסיבוכים פרי-אופרטיביים (פחות מ-3%).
טיפול תרופתי אגרסיבי
- כל המטופלים עם היצרות קרוטיס א-סימפטומטית צריכים לקבל טיפול תרופתי אגרסיבי הכולל אספירין יומי וסטטין 1
- יש לבצע הערכה ואיזון של כל גורמי הסיכון הווסקולריים כולל לחץ דם, סוכרת, עישון ושינויי אורח חיים 1
- מומלץ מעקב שנתי להערכת גורמי סיכון ווסקולריים והיענות לטיפול 1
- מומלץ לבצע בדיקת אולטרסאונד דופלקס שנתית להערכת התקדמות או נסיגה של המחלה ותגובה לטיפול 1
שיקולים לביצוע התערבות כירורגית
- ניתן לשקול ביצוע אנדארטרקטומיה קרוטידית (CEA) במטופלים נבחרים עם היצרות של 70-99% 1
- התנאי העיקרי לביצוע CEA הוא שיעור סיבוכים פרי-אופרטיביים (שבץ/מוות) נמוך מ-3% 1
- ההחלטה על התערבות צריכה להתבסס על הערכת מחלות רקע, תוחלת חיים, וגורמים אישיים אחרים 1
- יש לקיים דיון מעמיק עם המטופל לגבי הסיכונים והתועלות של ההליך תוך הבנת העדפות המטופל 1
גורמי סיכון המשפיעים על ההחלטה הטיפולית
- גיל מעל 80 שנים מהווה גורם סיכון משמעותי לתמותה תוך 5 שנים לאחר CEA 2
- מחלות רקע כמו אי ספיקת לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, אי ספיקת כליות, מחלת עורקים פריפרית וסוכרת מגבירות את הסיכון לתמותה לאחר הניתוח 2
- סימנים של שבריריות (BMI מתחת ל-20, אנמיה, מגורים במוסד סיעודי) מהווים גורמי סיכון נוספים 2
שיטות התערבות אלטרנטיביות
- סטנט קרוטידי (CAS) יכול להישקל במטופלים נבחרים עם היצרות קרוטיס א-סימפטומטית (מינימום 60% באנגיוגרפיה או 70% באולטרסאונד דופלקס מתוקף), אך יעילותו בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד אינה מבוססת היטב 1
- במטופלים בסיכון גבוה לסיבוכים מ-CEA או CAS בשל מחלות רקע, יעילות הרווסקולריזציה לעומת טיפול תרופתי בלבד אינה מבוססת היטב 1
מעקב לאחר התערבות
- לאחר רווסקולריזציה של עורק הקרוטיס, מומלץ טיפול ארוך טווח באספירין או קלופידוגרל 1
- לאחר השתלת סטנט בעורק הקרוטיס, מומלץ טיפול כפול נוגד טסיות (DAPT) עם אספירין וקלופידוגרל למשך חודש לפחות 1
- מומלץ לבצע מעקב עם אולטרסאונד דופלקס תוך החודש הראשון לאחר רווסקולריזציה 1
סיכום וזהירות
- ההחלטה על התערבות כירורגית בהיצרות קרוטיס א-סימפטומטית צריכה להתבסס על איזון בין הסיכון לשבץ ללא התערבות לבין הסיכון הפרי-אופרטיבי 3, 4
- שיפור בטיפול התרופתי בשנים האחרונות הפחית את הסיכון לאירוע מוחי ל-1% בשנה או פחות, מה שמדגיש את חשיבות הבחירה הקפדנית של מטופלים להתערבות 4
- מחקרים עדכניים (ACTRIS, CREST 2, ACST-2) צפויים לספק מידע נוסף לגבי האסטרטגיה המיטבית בטיפול בהיצרות קרוטיס א-סימפטומטית 4