תוכנית טיפול מקיפה למטופלת עם ירידה קוגניטיבית, הפרעות מצב רוח וצרכים רפואיים וחברתיים משמעותיים
המטופלת זקוקה לתוכנית טיפול מקיפה ומותאמת אישית הכוללת התחלת טיפול תרופתי בדונפזיל, התערבויות לא-תרופתיות, תיאום טיפול רב-מקצועי, ותמיכה מתמשכת למשפחה עם מעקב קבוע. 1, 2
טיפול תרופתי לתסמינים קוגניטיביים
יש להתחיל טיפול בדונפזיל 5 מ"ג פעם ביום כקו ראשון, ולהעלות ל-10 מ"ג ליום לאחר 4-6 שבועות אם נסבל. 1, 2 דונפזיל הוא מעכב כולינסטראז המועדף בשל מתן פעם ביום, פרופיל תופעות לוואי נוח, היעדר רעילות כבדית, ויעילות מוכחת בכל שלבי המחלה. 1, 2 יש לתת את התרופה עם אוכל כדי למזער תופעות לוואי במערכת העיכול. 1
- אם המטופלת מתקדמת לדמנציה בינונית עד חמורה, יש להוסיף ממנטין 20 מ"ג ליום, שניתן לשלב עם מעכבי כולינסטראז ומראה שיפור סטטיסטי משמעותי בקוגניציה. 1, 2
- יש לאפשר 6-12 חודשים להערכת תועלת הטיפול לפני שקילת הפסקה, תוך שימוש בהערכה גלובלית של הרופא, דיווח המטפל העיקרי, בדיקות נוירופסיכולוגיות, ושינויים התנהגותיים או תפקודיים. 1, 2
טיפול בתופעות לוואי
תופעות לוואי שכיחות של מעכבי כולינסטראז הן כולינרגיות, מופיעות ב-7-30% מהמטופלים, ובדרך כלל קלות וחולפות, כולל בחילה, הקאה, שלשול, סחרחורת, כאבי בטן, כאבי ראש ועייפות. 1
התערבויות לא-תרופתיות
יש ליישם אסטרטגיות לא-תרופתיות לצד תרופות לאורך כל מהלך המחלה, כולל שינויים סביבתיים ובשגרה, אמצעי בטיחות, עזרי התמצאות, ותמיכה במטפלים. 1, 2
- יש לספק חינוך למטפלים על דמנציה והבנה שהתנהגויות אינן מכוונות. 3 זה כולל הסבר שהמטופלת אינה פועלת "בכוונה" והתנהגויות הן ביטוי של המחלה.
- יש לשפר תקשורת בין המטפל למטופלת באמצעות טונים רגועים יותר, פקודות פשוטות בשלב אחד, מגע קל להרגעה, והימנעות מאינטראקציות שליליות כמו טון קשה, פקודות מורכבות רב-שלביות, שאלות פתוחות וצעקות. 3
- יש לסייע למטפל ביצירת פעילויות משמעותיות למטופלת ולפשט משימות ולהקים שגרות מובנות. 3
- יש להבטיח בטיחות ולפשט את הסביבה, כולל הערכת גישה לחפצים מסוכנים (סכינים, כלי נשק), ניווט בטוח בין חדרים, מעקות אחיזה, ציוד אחר והתאמות (שימוש בתוויות, תאורת משימה מתאימה) המפצות על קשיים תפקודיים. 3
תיאום טיפול ותוכנית טיפול מקיפה
יש לפתח תוכנית טיפול מקיפה מיד עם האבחנה, המתייחסת לערכים, העדפות ומצבים רפואיים נלווים של המטופלת והמשפחה. 1, 2 תוכנית זו צריכה להיות ממוקדת במטופלת, מתאימה תרבותית, ולהגדיר צרכים רפואיים, תפקודיים, שיקומיים, קוגניטיביים, תקשורתיים ופסיכו-חברתיים מתמשכים. 3
- יש לוודא תמיכה רב-מקצועית מבוססת קהילה שעשויה לכלול, למשל, פיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק, עובד סוציאלי לבריאות הנפש או פסיכיאטר ושירותים מבוססי קהילה. 3
- יש לשקול שימוש במתאמי טיפול ייעודיים שיכולים להסכים על דרך פעולה עם המטופלת והמטפלים אם צרכים אלה אינם יכולים להיות מטופלים על ידי אנשי מקצוע קיימים בבריאות ושירותים חברתיים. 3 זה חשוב במיוחד בזמני מעבר, למשל כאשר שוקלים מעבר לבית אבות. 3
- יש לבחור בית מרקחת ראשי לתמיכה בתיאום תרופות המנוהלות עצמאית ביחס להוראות מינון ומשטרי תרופות כוללים, במיוחד כאשר יש מספר רושמים. 3
תוכנית טיפול מותאמת אישית
יש לשקול שימוש בתוכנית תרופות אישית המוחזקת על ידי המטופלת שצריכה לכלול מידע על תרופות והוראות שימוש ספציפיות; אם המינון הוא "לפי הצורך", יש לספק מידע מדויק על אינדיקציה ומינון אישי (מינון בודד, מרווח ומינון יומי מקסימלי). 3
יש לפתח תוכניות טיפול המתייחסות לצרכי טיפול רפואי וחברתי מתמשכים עבור המטופלת האישית, המתמקדות בשיפור קשרים חברתיים ומעורבות קהילתית, ומבטיחות שצרכי המטפלים נלקחים בחשבון ושתוכניות הטיפול אינן מוסיפות לנטל הטיפול. 3
מעקב וניטור
יש לסקור ולעדכן תוכניות תרופות/טיפול באופן קבוע כדי לזהות ולתעד שינויים בצרכים. 3 זה כולל:
- ניטור השפעות טיפול ופרמטרים קליניים, כמו גם תופעות לוואי בפגישות מעקב. 3 יש לבדוק תסמינים לא ספציפיים כאינדיקטורים פוטנציאליים לסיבוכים הנובעים משינויי טיפול כמו יובש בפה, חולשה/תשישות/עייפות, נמנום, ערנות מופחתת, הפרעות שינה, הפרעות מוטוריות, רעד, נפילות; עצירות, שלשול, אי-שליטה, אובדן תיאבון, בחילה; פריחות עור, גרד; דיכאון או חוסר עניין בפעילויות רגילות, בלבול (זמני או כרוני), הזיות. 3
- סקירה ראשונית עם ספק טיפול ראשוני צריכה להתרחש תוך השבועיים עד ארבעת השבועות הראשונים לאחר שחרור מבית החולים, ולהתייחס לבעיות פיזיות מתמשכות כולל דיספגיה, תזונה, הידרציה, שליטה ביטולים וכאב, סקירת תרופות, ניהול מניעת שבץ, ומעקב מתמשך לפי הצורך. 3
- ספקי טיפול ראשוני צריכים לסנן מטופלים לבעיות קוגניטיביות חדשות או מתמשכות, בעיות בריאות נפשית (כלומר דיכאון), ובעיות פסיכו-חברתיות, ולנהל בעיות המתעוררות באופן מתאים. 3
טיפול בבעיות התנהגותיות והפרעות מצב רוח
כאשר הפרעות התנהגותיות נמשכות למרות טיפול במעכבי כולינסטראז והתערבויות לא-תרופתיות, שימוש בתרופה פסיכוטרופית עשוי להיות נחוץ, מתחילים במינונים נמוכים ומעלים לאט תוך ניטור תופעות לוואי. 1
שיקולים נוספים
- ויטמין E (2,000 יחידות בינלאומיות ליום) עשוי להאט את התקדמות התסמינים התפקודיים, על בסיס מחקר אחד שנבנה היטב והסכמת מומחים נוכחית. 1
- מניעה משנית של שבץ צריכה להיות מנוהלת באגרסיביות ואסטרטגיות הפחתת גורמי סיכון מיטביות בכל ההגדרות כולל טיפול ארוך טווח. 3
- יש לוודא תקשורת מתמשכת ומספקת, במיוחד סביב תרופות ותוכניות טיפול רחבות יותר עם זיהוי יתרונות נתפסים והבטחת מעורבות המטופלת בתהליך. 3
מלכודות נפוצות ואזהרות
- עיכוב בהתחלת טיפול הוא מלכודת נפוצה, שכן עדויות מצביעות על כך שהתערבות מוקדמת יותר עשויה להיות יעילה יותר לשינוי מהלך המחלה. 4
- כאשר רושמים תרופות כמו סטטינים וביספוספונטים, יש להיות מודעים שהם עשויים לספק תועלת רק למטופלים קשישים שיש להם הישרדות משוערת של יותר מחמש שנים. 3
- יש לטפל בליקויי חושים (שמיעה, ראייה) שכן אלה יכולים לתרום לתסמינים נוירופסיכיאטריים. 3
- יש להבטיח אמצעי היגיינת שינה טובים. 3